אבי גבאי, מנכל Opticity סטארטאפ המייעל את מערך ההיסעים הארגוניים
בחודש האחרון מאז "הסתיימה הקורונה" בישראל, ניכרת עלייה משמעותית של נתוני העומס בכבישים. נתונים של משרד התחבורה הראו כי הכבישים נמצאים בתפוסה של 110%, עם למעלה מ-110,000 רכבים חדשים שעלו על הכביש וירידה בשימוש בתחבורה הציבורית לכדי 60%. התוצאה – עליה משמעותית בעומסי התנועה והכפלת זמני השהייה על הכביש. אמנם 2020 היוותה "ניסוי שטח" בקנה מידה עולמי, שהמחיש איך נראים החיים כשהביקוש לנסיעות פוחת – מדד TOMTOM -2020 מראה ירידה בעומסי התנועה ב-387 מתוך 416 הערים שבמדד. בתל אביב, למשל, חלה ירידה של 9% בממוצע זמן נסיעה עודף בהשוואה ל-2019. אך עם החזרה מהקורונה מיקם אותו המדד את ישראל במקום הרביעי בעולם בעומסי התנועה, עובדה המשפיעה על איכות החיים בארץ.
כיום משך זמן היוממות, שהיא משך הזמן העובר על הנהג בדרך מביתו אל מקום העבודה גדל משמעותית. למעלה מ-90% מכוח העבודה הישראלי "מבלה" על הכביש בכל יום 1.7 מיליון שעות ברכב הפרטי. כלומר – 411 מיליון שעות בשנה, וזאת כבר לאחר קיזוז 20 ימי היעדרות בממוצע שנתי. ליוממות מחיר כלכלי כבד – לפי חישוב עלות שעת עבודה ממוצעת, מדובר בבזבוז של 16 מיליארד ₪ ברוטו בשנה – עלות הזמן המתבזבזת על הכביש. לכך, ניתן להוסיף עלויות עקיפות אחרות שלא נכללות בתחשיב, כמו פגיעה בבריאות הציבור כתוצאה מזיהום אוויר, עלויות הקשורות בתאונות דרכים וכדומה. היוממות גם פוגעת בפריון העבודה ובתפוקה, שכן שבמקום לעסוק בעבודה מבזבזים הנהגים את זמנם בנסיעה. לעלויות אלה מתווספות העלויות הגדולות של אחזקת רכב וטיפולים רפואיים עתידיים כתוצאה מהמחסור בפעילות גופנית של נהגי הרכבים.
כדי לפתור את בעית הפקקים מבצעת הממשלה כל העת פרויקטים תשתיתיים גדולים כמו פרויקט הרכבת הקלה, והרחבות כבישים. שינויים אלה דורשים השקעות של מיליארדים ואישורים בירוקרטיים ארוכים וממושכים שנמתחים לאורך שנים הבעיה מתגברת במיוחד לאור העלייה המשמעותית בכמות הרכבים על הכביש, למעלה מ100 אלף רק ברבעון הראשון של 2021, לעומת 214544 כל שנת 2020 בשנה שבה עובדים רבים לא יכלו יותר להסתמך על התחבורה הציבורית, שהייתה לא מסודרת בלשון המעטה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתון זה אינו עומד להשתפר בשנים הקרובות. עם גידול האוכלוסייה, אשר עתיד להגיע ל-15.8 בעוד 50 שנה לפי התחזיות השמרניות, מצוקת הפקקים והעומס על הכבישים בדרך לעבודה רק ילכו ויחריפו.
הממשלה החדשה שאמורה להיות מושבעת הציבה כאחת ממטרותיה את נושא הטיפול בתחבורה אולם לא הציגה איזשהו פתרון של ממש איך היא מתכננת לפתור את זה. שר התחבורה שיכנס צריך לבחון פתרונות קיימים, ואלו נמצאים בשפע באומת הסטרטאפ. טכנולוגיות קיימות לייעול מערכי תחבורה חלופיים לאחזקת רכב פרטי, יהפכו את אחזקת הרכב ליקרה ולא משתלמת.
כך למשל, שוק ההסעות הפרטי לעובדים ולתלמידים עומד על 440 ארגונים המחזיקות בצי של 22 אלף כלי רכב ומסיעות כ- 1.2 מיליון בני אדם. כיום הסעות אלה בזבזניות מאוד – כל יום יוצאים לדרך יותר מדי אוטובוסים, שאינם תמיד בתפוסה מלאה, מסלולי הנסיעה ארוכים מהרגיל ללא הגיון תחבורתי, רק כיוון שנקבעו מראש ולא לפי הצרכים האמיתיים של העובדים. אמצעים טכנולוגיים כדוגמת אופטטיסיטי מאפשרים להחליפם באוטובוס מאסף אחד או בכלי תחבורה קטן יותר, האוספים את העובדים שמגיעים לעבודה בפועל באותו היום , ולהוריד 30% מכמות האוטובוסים במערך ההסעות במשמרת. פתרונות כאלה אינם דורשים השקעת מיליארדים בשינוי התשתית התחבורתית הקיימת, אלא חשיבה יצירתית של מקבלי ההחלטות. תחושת החירום הלאומית דורשת לקבל החלטה אמיצה כזו לטובת עתידה התחבורתי של מדינת ישראל וציבור נהגיה.
