Posted by & filed under ללא קטגוריה.

אבי גבאי, מנכל Opticity סטארטאפ המייעל את מערך ההיסעים הארגוניים

בחודש האחרון מאז "הסתיימה הקורונה" בישראל, ניכרת עלייה משמעותית של נתוני העומס בכבישים. נתונים של משרד התחבורה הראו כי הכבישים נמצאים בתפוסה של 110%, עם למעלה מ-110,000 רכבים חדשים שעלו על הכביש וירידה בשימוש בתחבורה הציבורית לכדי 60%. התוצאה – עליה משמעותית בעומסי התנועה והכפלת זמני השהייה על הכביש. אמנם 2020 היוותה "ניסוי שטח" בקנה מידה עולמי, שהמחיש איך נראים החיים כשהביקוש לנסיעות פוחת – מדד TOMTOM -2020 מראה ירידה בעומסי התנועה ב-387 מתוך 416 הערים שבמדד. בתל אביב, למשל, חלה ירידה של 9% בממוצע זמן נסיעה עודף בהשוואה ל-2019. אך עם החזרה מהקורונה מיקם אותו המדד את ישראל במקום הרביעי בעולם בעומסי התנועה, עובדה המשפיעה על איכות החיים בארץ. כיום משך זמן היוממות, שהיא משך הזמן העובר על הנהג בדרך מביתו אל מקום העבודה גדל משמעותית. למעלה מ-90% מכוח העבודה הישראלי "מבלה" על הכביש בכל יום 1.7 מיליון שעות ברכב הפרטי. כלומר – 411 מיליון שעות בשנה, וזאת כבר לאחר קיזוז 20 ימי היעדרות בממוצע שנתי. ליוממות מחיר כלכלי כבד – לפי חישוב עלות שעת עבודה ממוצעת, מדובר בבזבוז של 16 מיליארד ₪ ברוטו בשנה – עלות הזמן המתבזבזת על הכביש. לכך, ניתן להוסיף עלויות עקיפות אחרות שלא נכללות בתחשיב, כמו פגיעה בבריאות הציבור כתוצאה מזיהום אוויר, עלויות הקשורות בתאונות דרכים וכדומה. היוממות גם פוגעת בפריון העבודה ובתפוקה, שכן שבמקום לעסוק בעבודה מבזבזים הנהגים את זמנם בנסיעה. לעלויות אלה מתווספות העלויות הגדולות של אחזקת רכב וטיפולים רפואיים עתידיים כתוצאה מהמחסור בפעילות גופנית של נהגי הרכבים. כדי לפתור את בעית הפקקים מבצעת הממשלה כל העת פרויקטים תשתיתיים גדולים כמו פרויקט הרכבת הקלה, והרחבות כבישים. שינויים אלה  דורשים השקעות של מיליארדים ואישורים בירוקרטיים ארוכים וממושכים שנמתחים לאורך שנים הבעיה מתגברת במיוחד לאור העלייה המשמעותית בכמות הרכבים על הכביש, למעלה מ100 אלף רק ברבעון הראשון של 2021, לעומת 214544 כל שנת 2020 בשנה שבה עובדים רבים לא יכלו יותר להסתמך על התחבורה הציבורית, שהייתה לא מסודרת בלשון המעטה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתון זה אינו עומד להשתפר בשנים הקרובות. עם גידול האוכלוסייה, אשר עתיד להגיע ל-15.8 בעוד 50 שנה לפי התחזיות השמרניות, מצוקת הפקקים והעומס על הכבישים בדרך לעבודה רק ילכו ויחריפו. הממשלה החדשה שאמורה להיות מושבעת  הציבה כאחת ממטרותיה את נושא הטיפול בתחבורה אולם לא הציגה איזשהו פתרון של ממש איך היא מתכננת לפתור את זה. שר  התחבורה שיכנס צריך לבחון פתרונות קיימים, ואלו נמצאים בשפע באומת הסטרטאפ. טכנולוגיות קיימות לייעול מערכי תחבורה חלופיים לאחזקת רכב פרטי, יהפכו את אחזקת הרכב ליקרה ולא משתלמת. כך למשל, שוק ההסעות הפרטי לעובדים ולתלמידים עומד על 440 ארגונים המחזיקות בצי של 22 אלף כלי רכב ומסיעות כ- 1.2 מיליון בני אדם. כיום הסעות אלה בזבזניות מאוד – כל יום  יוצאים לדרך יותר מדי אוטובוסים, שאינם תמיד בתפוסה מלאה, מסלולי הנסיעה ארוכים מהרגיל ללא הגיון תחבורתי, רק כיוון שנקבעו מראש ולא לפי הצרכים האמיתיים של העובדים. אמצעים טכנולוגיים כדוגמת אופטטיסיטי מאפשרים להחליפם באוטובוס מאסף אחד או בכלי תחבורה קטן יותר, האוספים את העובדים שמגיעים לעבודה בפועל באותו היום , ולהוריד 30% מכמות האוטובוסים במערך ההסעות במשמרת. פתרונות כאלה אינם דורשים השקעת מיליארדים בשינוי התשתית התחבורתית הקיימת, אלא חשיבה יצירתית של מקבלי ההחלטות. תחושת החירום הלאומית דורשת לקבל החלטה אמיצה כזו לטובת עתידה התחבורתי של מדינת ישראל וציבור נהגיה.

Posted by & filed under ללא קטגוריה.

אחד מענפי התחבורה המשמעותיים ביותר, שביכולתו להשפיע רבות על תופעת העומס בכבישים ולשפר את חווית השירות עבור האזרח הוא ענף ההיסעים. תעשיית ההסעות הפרטיות בישראל כוללת כ-400 חברות, המחזיקות בצי כולל של 22 אלף כלי רכב ומסיעות כ- 1.2 מיליון בני אדם מדי יום. כיום, מדובר בענף לא יעיל, בזבזני ואיטי. 

 

עולם התחבורה משתנה מדי יום לנגד עינינו. העומס הכבד שנוצר בכבישים והפקקים האינסופיים, מעוררים תסכול רב עבור כל אחד ואחת מאתנו, אם זה בדרך למקום העבודה, למקומות הבילוי והפנאי, ואם לביקור משפחתי או נסיעה במסלול הקבוע להורדת הילדים בבתי הספר. על מנת להתמודד עם תופעה מורכבת זו, יש צורך אמיתי במציאת פתרונות תחבורה טכנולוגיים, שיענו על הצרכים המשתנים של משתמשי הדרך, ברמה היום יומית, החל מהגדלת היצע אפשרויות הנסיעה, דרך ייעול ניהול צירי התנועה ועד לאופטימיזציה של פעילות כלי הרכב בכבישים השונים.

 

ישנם מאמצים כבירים בכל רחבי העולם, לפתח מוצרים ושירותים טכנולוגים שיקלו על העומסים הכבדים בדרכים. ממשלת ישראל הדגישה את מחויבותה לפתח את תחום התחבורה החכמה בישראל ולהיות מובילה עולמית בתחום, במסגרת החלטת ממשלה 2316 משנת 2017 בנושא תכנית לאומית לתחבורה חכמה. לפי התחזיות הגלובליות, שוק התחבורה החכמה צפוי לגדול מ- 17.9 מיליארד דולר בשנת 2020 ל-36.5 מיליארד דולר עד שנת 2025. גם בישראל מדובר בשוק רווחי שמכניס כ בגובה 4.2 מיליארד שקל (נכון לשנת 2016).

 

כיום, ארגונים רבים, ביניהם חברות הייטק, ארגונים ממשלתיים, חברות תיירות, מועצות אזוריות ובתי ספר, מספקים לעובדים, לתלמידים ולתיירים שירותי הסעות דרך חברות הסעות פרטיות, ללא כל יכולת לפקח ולנטר את הפעילות שלהן. הן תלויות לחלוטין בחסדי חברות ההסעה הפרטיות ואינן מודעות לשיקוליהן ולתהליך קבלת ההחלטות שהן מקיימות בנוגע למערך ההסעות שהן מספקות עבורם.

 

בכך, נוצר מצב בו עובדים ותלמידים רבים, נאלצים פעמים רבות להגיע לתחנות איסוף רחוקות מבתיהם, להמתין זמן רב עד להגעת ההסעה ולעבור מסלול ארוך ומתיש בדרך ליעד, לרוב ללא כל היגיון תחבורתי. מצדם של הארגונים השונים, ניהול מערך הסעות עבור עובדיהם מהווה הוצאה גבוהה ביותר, הנובעת בעיקר מניהול לא יעיל של התהליך, שימוש בצי רכבים גדול מהנדרש ומסלולי נסיעה מסורבלים שמגדילים את ההוצאות ואינם תואמים את צרכי העובדים.

 

כיום, ישנן טכנולוגיות בענף ההסעות הפרטיות שביכולתן לייעל את מערכי ההיסעים בחברות גדולות, בבתי ספר ובמוסדות ממשלתיים ובכך להפחית את כמות הרכבים הפרטיים שנמצאים על הכביש בשיעור של 30%. כך לדוגמא, אוטובוסים המיועדים להסעות פרטיות יכולים להכיל בין 10-55 מקומות ישיבה. בהנחה שמערך הנסיעות מנוהל בצורה נכונה, תחת שליטה מלאה וניטור מסביב לשעון, מדובר ברווח נקי של כל הצדדים: הארגון שפועל מול חברת ההסעות, העובדים, התלמידים וכלל הנוסעים בכביש.

 

בסופו של יום, ככל שחוויית ההתנסות בהסעות הפרטיות תהיה יעילה, קלה, ומהירה יותר, כך בעלי רכבים יפסיקו להישען על הרכבים הפרטיים שלהם, יעבור להסעות וישחררו במידה רבה את העומס הכבד של הפקקים. הטכנולוגיה כבר קיימת, כל מה שצריך זה להטמיע אותה במערכות של החברות השונות ולצאת לדרך. ויפה שעה אחת קודם.

 

הכותב הינו אבי גבאי, מנכ"ל חברת OptiCity

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. קולורס מונפרד אדנדום סילקוף, מרגשי ומרגשח. עמחליף צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה שיצמה ברורק. הועניב היושבב שערש שמחויט – שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.

ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.